בתנועה האין-סופית של התחדשות. "מתחדשים הזמנים של הטבע ושל האדם, מתחדשת התקווה, מתחדשות הרקמות שבמעמקי הגוף, מתחדשים המסלולים הנסתרים של הנפש ושל היקום". (מילי אפשטיין)
בכל אורגניזם טמונה היכולת לרפא את עצמו. לצד המצוקה והכאב, גם כשהמציאות מציפה, קיים תמיד רצון לרפוי ולשנוי. לעיתים תהליכים אלה סמויים מן העין. (בדומה להשתרשות של עץ שהועבר מבית גידול אחד לשני ומשקיע את כל האנרגיה שלו בפיתוח שורשים).
קשר בטוח מטפל – מטופל הוא תנאי בסיסי לעוררות של פוטנציאל השינוי (טרנספורמציה).
הקשר מבוסס על בנית אמון ויצירת שותפות בהבנת הבעיה, בקביעת מטרות הטפול, ומתכונת הטיפול.
בקשר יש:
הקשבה לספור האישי – מתן מרחב לקושי, לכאב, לתסכול.
זיהוי זרעים של חוסן טבעי, כוחות ויכולות כמקור להתחדשות ולשנוי.
מתן כבוד לקצב ההתקדמות האישי וגמישות לדרישות המצב
לרגשות חיוביים יש תפקיד מרפא, במיוחד במפגש עם חוויות של מצוקה וכאב.
מטרת הטיפול הינה לבנות מחדש את היכולת של הפונה להקשיב לתחושות הרפוי הטבעיות של קשר ורגש הפועלות בקרבו.
ממצב מצוקה נמצא את הנתיבים להתחדשות. המפתח להתחדשות יבוא במפגש הטיפולי בחוויית השינוי – הטרנספורמציה. נפעל לחיזוק תחושת הביטחון, נתחבר לכוחות הריפוי. החוויות הקשות ישתלבו עם חוויות חיוביות של חיות, תקווה, צלילות, חמלה, שמחה .
משבר כהזדמנות. ניתן לראות במשבר הזדמנות לאוורור של תפיסות והרגלים. הזדמנות לראות את החיים בצורה אחרת, חדשה ומותאמת לתנאים המשתנים. התחלה של מסע לבניה מחדש של ספור חיים.
"כל דבר הנו נתיב, שער או חלון הנפתח אל משהו אחר"
(אנטואן זה סנט אכזיפרי)
